מדינת ישראל נ' הספקה טכנית חקלאית לבניין בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה שבפני הינה להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת 3. זאת מחמת שהינו לוקה בפגם או פסול, בהתאם לסעיף 149(3) לחסד"פ (להלן:"הטענה הראשונה") וכן כי הינו עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק, בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ (להלן:"הטענה השנייה").

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 3 ביצוע עבירות של מכירת רעלים למי שאינו בעל היתר והפרת תנאים בהיתר הרעלים.

לעניין הטענה הראשונה ציין ב"כ הנאשמת 3 כי כתב האישום לוקה בפגם או פסול, שכן הינו נוקט בלשון כוללנית, בלתי מפורט ואינו מציג באופן ראוי את הנסיבות האופפות את המקרה.

בהקשר זה ציין ב"כ הנאשמת 3 כי בסעיף 10 לכתב האישום בפרק "תיאור העובדות המהוות את העבירה" נאמר באופן כללי "בעשרים (20) מקרים שונים" וזאת מבלי לפרט מהם אותם מקרים או את פירוט יסודות העבירה בכל מקרה ומקרה.

לאור כך טען ב"כ הנאשמת 3 כי נפגעה זכותה של מרשתו להתגונן כראוי ועל כן דין כתב האישום כנגדה להתבטל.

לעניין הטענה השניה טען ב"כ הנאשמת 3 כי כתב האישום עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק. וזאת לנוכח השיהוי הקיצוני והבלתי מוסבר שבין מועד ביצוע העבירות והחקירות לבין מועד הגשת כתב האישום.

בנוסף, טען ב"כ הנאשמת 3 כי המאשימה נקטה באכיפה בררנית ומפלה כנגד הנאשמת 3, אל מול חברות בעלות עיסוק זהה. זאת בלא שנתנה את דעתה לכלל התנהלותה התקינה אל מול זו הבלתי תקינה של האחרות.

ב"כ המאשימה סבור מנגד כי דין הטענות המקדמיות להידחות. לגבי הטענה הראשונה ציין כי כלל המועדים הרלוונטיים ופירוט האירועים באים לידי ביטוי בחומר החקירה ועל כן לא נפל כל פסול בכתב האישום.

6.באשר לטענה השנייה, ציין ב"כ המאשימה לעניין טענת השיהוי, כי העבירות המיוחסות לנאשמת 3 השתרעו מחודש אפריל 2005 ועד לחודש ספטמבר 2006. כתב האישום הוגש ביום 1.9.10 בחלוף פחות מ-4 שנים ממועד ביצוע העבירה האחרונה כאשר בפרק זמן זה בוצעו פעולות חקירה. הוסיף וטען ב"כ המאשימה כי אף אם חל שיהוי וכל אימת שלא חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום להורות על ביטול כתב האישום אלא הדבר יעמוד לזכותה של הנאשמת 3 בעת שייגזר דינה.

לגבי טענת האכיפה הבררנית והמפלה, טען ב"כ המאשימה כי הנאשמת 3 לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה ועל כן דינה להידחות.

דיון

באשר לטענה הראשונה , הצדק עם ב"כ הנאשמת 3 כי כתב האישום כוללני והיה על המאשימה לפרט את כלל האירועים הנטענים ויסודות העבירות המיוחסות לנאשמת 3 על פיהם ואין בעובדה כי עניינים אלה באים לידי ביטוי בחומר החקירה כדי לתקן פגם זה.

ואולם על פי ההלכה הנוהגת, ככל שהפגם ניתן לריפוי, כפי שניתן בענייננו, לא יהא בכך משום נימוק לביטול כתב האישום, ואני מורה כי המאשימה תפעל לתיקון כתב האישום כמתחייב.

באשר לטענה השנייה ובעניין השיהוי, זכותו של הנאשם להליך משפטי הוגן, הינה מאבני היסוד של המשפט הפלילי וכפועל יוצא, גם הגשת כתב אישום במועד. ככלל, מחייב האינטרס הציבורי נקיטת הליך פלילי תוך זמן סביר וסיומו במהירות היחסית הראויה, כך שיעמוד בתחומי ההתיישנות. שכן בקביעתו מהי תקופת ההתיישנות הראויה לכל קבוצת עבירות, נתן המחוקק דעתו לאיזון בין אינטרס הציבור שבהעמדה לדין להגנה על זכויות הפרט, בכל הנוגע להגשת כתב אישום בחלוף זמן. משכך נקבע כי קבלת טענת שיהוי, ללא נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, תביא לקיצור תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מטרת החוק ( ר' ב"ש (מחוזי י-ם) 6407/06 יצחקי אוריאל נ' מדינת ישראל)

ובענייננו, בשלב זה לא ניתן לקבוע על פני הדברים קיומן של אותן נסיבות חריגות המצדיקות ביטול כתב האישום אך בשל הגשתו בחלוף 4 שנים ממועד תום ביצוע העבירות לכאורה. ולא כל שכן בעת שלטענת המאשימה במהלך פרק זמן זה בוצעו פעולות למיצוי החקירה.

הנטל להוכחת הטענה נופל לפתחה של הנאשמת 3 והינה טעונה ביסוס עובדתי, אשר לא הונח בפני בית המשפט בשלב זה של ההליך המשפטי. היה ותועלה בשלב מאוחר יותר תוכרע לגופה.

ובאשר לטענה בדבר אכיפה בררנית ואי הגשת כתבי אישום כלפי חברות אחרות. על פי הפסיקה תחשב אכיפה כבררנית בעת שהינה מפלה ומבדילה בין בני אדם שווים, או, בין מצבים דומים, לשם השגת מטרה פסולה, או, על יסוד שיקול זר, או, מתוך שרירות לב גרידא.

גם טענה זו טעונה בירור עובדתי והיה ויתבקש בית המשפט לשוב ולדון בה, ייעשה כן ויכריע בה לגופה.

10.אשר על כן אני מקבלת את הטענה הראשונה ומורה כי המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן וזאת בתוך 14 ימים ממועד קבלת ההחלטה.